"את לא רוצה להוריד את המעיל?": השראה ליום ראשון

"את לא רוצה להוריד את המעיל?"

קראה לעברי אישה שישבה על הספסל בג'ימבורי

וצפתה בי חולפת על פניה בפעם השלישית,

רצה, בהתלהבות, עם ידיים מונפות לצדדים, כמו אווירון

בעקבות ילד קטן.

כבר כמה שנים שלא הייתי במשחקייה.

ככה זה כשהקטנה כבר בת 12.....

לאחרונה יצא לי לבלות בג'ימבורי עם אחיין שלי

תחילה, המחשבה על ג'ימבורי לא ממש הלהיבה אותי

אבל כשהגעתי לשם

בחרתי להישאב אל תוך החוויה

ולבלות זמן איכות אמיתי עם הילד.

אבל מסתבר שעדיין לא הורדתי את המעיל המסורבל.

אז הסרתי את המעיל

והכל נעשה קליל יותר.

עליתי וירדתי בסולמות

התגלשתי

קפצתי על הטרמפולינה

התפלשתי בתוך בריכת הכדורים

והתרגשתי כשהכדורים עפו עלינו מלמעלה

כן, זה היה מעייף

אבל כל כך נהנינו וצחקנו

שהיה ממש שווה ואפילו עשה לי חשק לעוד.

שמתי לב שהמבוגרים במשחקייה נחלקו לכמה סוגים אבל השניים העיקריים הם:

אלה שישבו בצד, מחוץ למתחם וצפו בילדים

תוך שהם מדברים עם הורים אחרים

או עסוקים במכשיר הנייד

ואלה שהיו ביחד עם הילדים, בתוך המתחם.

טיפסו על המתקנים

וחוו את החוויה ביחד עם הילדים.

זה אולי יותר מעייף

אבל הנכונות להתיילד ממלאת באנרגיה

והנוכחות בתוך החוויה בונה את הקשר עם הילדים.

ויש גם עוד ערך מוסף

כשאנחנו מאפשרות לעצמנו להיות לגמרי נוכחות בתוך החוויה עם הילדים

בלי הניידים ובלי להיות עסוקות במחשבות על עבודה או על דברים אחרים שעלינו לעשות

אנחנו חוסכות מעצמנו את הופעת רגשות האשם.

אלה, כידוע, מופיעים, כשאנחנו מרגישות שלא הקדשנו "זמן איכות" לילדים.

"זמן איכות" הוא למעשה כל זמן שאנו מקדישות לילדים

כל עוד אנחנו מאפשרות לעצמנו להיות איתם באופן מלא. איכותי.

החלוקה הזו תופסת לא רק לגבי זמן עם הילדים.

"זמן איכות" מתייחס לזמן שאנו מקדישות לכל משימה שאנחנו מבצעות

האם אנחנו מבצעות אותה תוך עיסוק/ מחשבה על מיליון דברים אחרים

או נותנות את מלוא שימת הלב למשימה שאנו מבצעות באותו הרגע? כאן ועכשיו?

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה כשאני עוטה "מעיל" של מחשבות

על חומרים מעניינים שהתחלתי לקרוא

הצעות מחיר שאני צריכה להגיש

הרצאה שיש לי להכין

וקורס חדש שהתחלתי לבנות

הרגשתי מסורבלת והכתיבה פשוט נמרחה לי.

אז החלטתי שאני מתייחסת לכתיבה בדיוק כמו לביקור בג'ימבורי

מסירה את "המעיל" ומקדישה לה "זמן איכות".

סגרתי כל מה שהיה מסביבי והסיח את דעתי

וקפצתי פנימה. הטור הזה הוא התוצאה.

השבוע אני מזמינה גם אותך להסתכל על החיים כעל ג'ימבורי

יש לך אפשרות לשבת מהצד, לצפות במה שקורה ובדרך כלל להרגיש פספוס על שהחיים חולפים לידך

לצאת מהחוויה ולהרגיש שלא באמת היית בה

ויש לך אפשרות להיכנס ולחוות את החיים מבפנים. להיות כל כולך בתוכה. כאן ועכשיו.

הבחירה היא לגמרי בידיך, בכל רגע ורגע.

אז מהו ה"ג'ימבורי" בחיים שלך?

מהו ה"מעיל" שעליך להסיר כדי לחוות את הג'ימבורי במלואו?

שיהיה לך שבוע מופלא ומרגש

שבו את חווה את החיים במלואם,

נהנית מכל רגע

ומחייכת המון

באהבה,

גלית