.jpeg)
האם את דורשת מעצמך יותר מדי?
הבוקר קמתי בחמש
להכין כריכים ולעזור לבת שלי להתארגן
לקראת טיול של חמישה ימים.
אחרי שהיא יצאה ארגנתי את הבית
התארגנתי בעצמי והתיישבתי לעבוד.
דיברתי עם לקוחות
ובעודי מתלבטת לגבי המשימה הבאה שאבצע
צצו להם קולות מוכרים:
"אני לא מתקדמת לשום מקום"
"אין לי מספיק זמן לעשות את כל הדברים שאני צריכה לעשות"
"אם רק לא הייתי מבזבזת זמן על..."
"אולי הייתי צריכה לעשות..."
אני לא יודעת אם גם את
מכירה את הקולות האלה
אבל כשהדיבור הזה קופץ לי לראש אני יודעת שבדרך כלל
הוא בא לאותת לי
שאני קצת מתפזרת.
שאני לא מספיק ממוקדת
ושיש סיכוי שבגלל שאני לא ממוקדת
אני גם דורשת מעצמי יותר מדי.
כשאני דורשת מעצמי יותר מדי אני למעשה דנה את עצמי לתסכול מתמיד
על כך שלא עמדתי במשימות. שלא עשיתי מספיק. וכך, רשימת המטלות שלי
משיגה את המטרה ההפוכה: היא מייצרת בי לחץ
שבמקום להניע אותי
משתק אותי.
אז לא, זו לא קריאה להתעצל, לוותר לעצמי או להוריד סטנדרטים
אבל זו בהחלט קריאה
לעצור את ההתנהלות האוטומטית
ולבחון את עצמי:
מה בעצם המטרה שלי?
למה המטרה הזו חשובה לי?
מה התוצאה שאני רוצה להשיג?
האם הפעולות שאני עושה עכשיו מקדמות אותי לעבר המטרה?
וזו גם ההזדמנות לבדוק:
האם הדרישה שלי מעצמי הגיונית?
האם הציפיות שלי מעצמי עולות בקנה אחד עם הזמן והמשאבים העומדים לרשותי?
לאחר שיצרתי לעצמי בהירות לגבי המטרה שלי
והבנתי למה המטרה הזו חשובה לי
אני בוחרת שלוש פעולות
שבהן אני הולכת להתמקד היום.
אלה הן שלוש פעולות שאני יכולה לעמוד בהן
כלומר שהן ברות השגה
ושבדרך כלל מקדמות אותי לעבר המטרה שלי.
כשיש לי בהירות ומיקוד
קל לי יותר לגשת לביצוע
ולהשיג את התוצאה הרצויה.
מנהיגות היא היכולת להתבונן בדברים בדיוק כמו שהם
ואז לבחור את דרך הפעולה שמקדמת אותי לעבר המטרה.
והנה דבר אחרון וחשוב במיוחד:
כדי שהתהליך הזה
יעבוד הכי טוב
צריך לוותר על שיפוטיות והלקאה עצמית
ובמקומם לאמץ גישה של
חמלה.
כשאני בוחנת את ההתנהלות שלי מתוך חמלה
ובוחרת את הפעולות שלי מתוך אהבה
המוטיבציה עולה
וההתנהלות שלי הופכת להיות אפקטיבית יותר.
המעניין הוא, שגם אם בסופו של דבר אני מבצעת את אותן פעולות
עצם זה שבחרתי בהן מתוך הבנת המטרה
משנה את האנרגיה ואת אופן הביצוע.
ועכשיו, אשמח לשמוע ממך:
מה תעשי אחרת השבוע אם תתייחסי לעצמך בחמלה?
בינתיים, שיהיה לך שבוע נפלא,
באהבה
